עוד שערורייה: הגיע הזמן לאחוז את השור בקרניו?
שיינה גולדברג
שיינה גולדברג מלמדת תלמידות ישראליות ואמריקאיות בבית מדרש לנשים מגדל עוז ליד ישיבת הר עציון. היא עלתה עם משפחתה לאלון שבות בחודש יולי 2011 לאחר שעבדה כיועצת הלכה ולמדה בישיבה התיכונית מעיינות בניו ג'רזי.
לפני שבועיים נחשפה שערורייה חדשה: עוד רב מחנך נאשם בהתנהגות מקוממת והרסנית עם תלמידותיו. הפעם ההאשמות כה חמורות, שראוי שרבנים מכל רחבי העולם, מישראל, מניו יורק ומלוס אנג'לס, על כל רצף היהדות האורתודוקסית,יתאחדו ויחתמו על כתב אזהרה לציבור. האדם המדובר נחשד במאות מעשים מגונים, והרס חיים אינספור.
Prominent-rabbi-and-educator-accused-of-grooming-abuse-of-power
עם כל הדיונים והתחושות הקשות טרם הצבענו על הבעיה האמתית, ולכן – למרות הסתייגותי העמוקה מכתיבה פומבית לגופו של אדם או של מקום – אני מבקשת לחשוף עוד פרק בסיפור.
את הרב המדובר הכרתי באופן אישי: לפני 18 שנה באתי לישראל לשנת לימוד במדרשה שבו הוא לימד. הוא התגורר עם משפחתו הצעירה במתחם הקמפוס, בדירה שמתחתי, ומהפעם הראשונה שבה פגשתי אותו הייתה לי תחושת בטן שעליי לשמור ממנו מרחק. היה משהו מפחיד בכך שזכר בעל פה את כל ציוני הפסיכומטרי שלנו עוד לפני שהגענו. הוא ידע בדיוק מי ומי הרשומות לאוניברסיטה יוקרתית, ויזם באובססיביות חברותות עם תלמידות ספציפיות. לעולם לא עם החלשות שבחבורה, רק עם 'הטובות והמבריקות'. זה היה משחק מבחינתו. אתגר. האם הוא יכול לפצח את הקשוחות ביותר? לשבור אותן ואחר כך לשקמן? היו נערות שהוחמאו מבחירתו בהן, ואחרות שנפגעו משום שלא עברו את סינוניו.
לאחר שחיזק את הקשרים הללו הוא נעשה מניפולטיבי, וטיפח פולחן עצמי ותלות של הבנות בו. הוא היה סרקסטי, נשכן, ציני, והשתמש בערמומיות בשכלו החריף ובידע התורני שלו. הוא היה מבריק, פשוט מבריק. הוא ידע סוגיות בעל פה, ונקודת מבטו, כמובן, הייתה תמיד "נכונה". מעולם לא יכולנו באמת לאתגר את קריאתו או את הבנתו, כי בעיני כולם הוא נתפס כתלמיד חכם האולטימטיבי. הוא שלט בתורה. והוא היה רק בן27.
נשארתי מרוחקת, ובכל זאת חוויית הקשר אתו הכאיבה לי מאוד. מספר פעמים הוא הטיח בי כלאחר יד משפטים מרושעים כל-כך שהם גרמו לי לבכות עד שהתקשיתי לנשום, ותחושות קשות של בלבול ונטישה התעוררו בי כאשר ניסיתי להעלות את חששות באוזני חברות ומורים, ובמקום להקשיב לדבריי בכובד ראש הם גרמו לי לפקפק בעצמי.
אלו הבעיות האמתיות המטרידות את מנוחתי זמן רב כל כך.
האיש הזה מעולם לא היה ראוי לשאת בתפקיד חינוכי.
גם ידיעת כל התורה שבעולם לבדה אינה הופכת אדם למחנך שראוי להפקיד בידו כיתה של נשמות צעירות, שכל כך קל להשפיע עליהן.
זמן רב לפני שמישהו חשד בהתנהגות מינית בלתי הולמת, היה ברור כשמש שהוא נעזר בשיטות הוראה שאינן בריאות כדי לטפח קשרים עם התלמידות, אבל נדמה שאיש לא הבחין בכך מלבד כמה נערות תמימות.
ובכן, אני רוצה לדבר על זה. אני רוצה לדבר על מורים שמשתמשים בהפחדה וברגשות אשם לעתים קרובות וללא אבחנה כדי להניע ולעורר, על מורים המנסים במכוון לעורר בתלמידיהם תחושת ניכור כלפי עברם – כלפי הוריהם, משפחותיהם, בתי הספר שלמדו בהם, קהילותיהם, בתי הכנסת שלהם ואפילו כלפי רבני בתי הכנסת; מורים המרסקים את תלמידיהם כדי שיוכלו לשוב ולבנותם מחדש בדמותם; מורים המעודדים הערצה כלפי עצמם, שהערכתם העצמית תלויה בתלמידיהם; מורים חסרי מערכות קשרים אמתיות עם עמיתיהם כי "התמסרו" לתלמידיהם ולתלמידותיהם; מורים המלמדים את התלמידים שלא לבטוח בעצמם, שלא להסתמך על האינסטינקטים שלהם ולא להקשיב לקולות הפנימיים שלהם.
למרבה הצער, מורים כאלה אינם נדירים, אך איננו מדברים על הנזק שהם גורמים, על הצמיחה המהירה והשינוי שהם מטפחים שבדרך כלל אינם מחזיקים מעמד, ואם כן, הם גובים מחיר גבוה; על תלמידיהם שלעתים קרובות מוצאים את עצמם ריקים ואבודים שנים אחר כך; על רגשות האשם שנשארים לנצח; על מערכות היחסים שנהרסו בתהליך ועל התלות שנוצרה.
איננו מדברים על כך כי כרגע התמונה ורודה. המורה כריזמטי, שיעוריו עמוסי משתתפות; המורה מסורה כל כך לתלמידותיה והצמיחה נראית מרגשת ואמתית.
יש דרכים בריאות וחיוביות לחנך ולעורר צמיחה, בכל מסלול חינוכי – חרדי, מודרני ואחר. דרכים אלו בדרך כלל שורשיהן במידות כגון רחישת כבוד, ענווה, אחריות ואמון.
רחישת כבוד עמוק לתלמידים משמעותו להבין מהיכן באו ולהעריך את מי שהם; להעריך את מערכות היחסים שלהם עם בני משפחתם ועם חבריהם ולעודד אינטראקציות חיוביות ככל האפשר; משמעותה שאיפה לצמיחה אורגנית ואטית שהיא חלק מרצף, ואינה בנויה על נתק מוחלט מהעבר.
ענווה פירושה יכולת להודות בכישלונותינו ובמגבלותינו. זוהי יכולת לומר לתלמידינו שאין לנו תשובה כאשר איננו יודעים דבר מה. ענווה פירושה גם להבין כי הדרך שלנו איננה הדרך היחידה, ולפעמים מישהו אחר יודע יותר מאתנו, או יודע טוב יותר, או שפשוט יש לו מבט אחר על הדברים. ענווה פירושה הבנה שכל אדם הוא אינדיבידואל, וכי חשוב שתלמידות יטפחו ויפתחו את האינדיווידואליות במקום לדכא אותה; ענווה משמעותה כי המטרה אינה יצירת גרסאות מיניאטוריות של עצמנו.
נדרשת אחריות בשיטות ההוראה: הפחדה ורגשות אשם עשויים להיות יעילים בהשראת שינוי חד ומידי, אבל בטווח הארוך הם לעתים קרובות מובילים לספק עצמי, לטינה ולדיכאון. אחריות פירושה שעלינו המורים להיות כנים באשר לעליות ולמורדות של החיים, לתאר רגעים קשים שעלולים להתעורר ולהכין את התלמידים להתמודד אתם. אחריות משמעותה ליידע את התלמידות שלנו שגם לנו יש אתגרים, שאלות, מאבקים וספקות. הוראה באחריות פירושה התאזרות בסבלנות, כי צמיחה אמתית היא תהליך שנדרש לו זמן רב; זו הפנמה כי כדי שמשהו יופנם באמת על התלמידים לעמול רבות.
לבסוף, עלינו לחנך את תלמידינו לפתח בעצמם אמון. אמון ביכולתם לחשוב, לשקול דברים ולהחליט החלטות טובות. אמון בתחושות הבטן שלהם, לשים לב כאשר משהו מרגיש לא נכון. עלינו להאמין שתלמידינו הם טובי לב ושהם רוצים לעשות את הדבר הנכון, ואל לנו לבגוד באמונם כשהם משתפים בדאגה אלא להקשיב בתשומת לב רבה מאוד למה שהם אומרים לנו.
גם אם לא נסכים מהו בדיוק חינוך בריא, בואו נסכים לפחות מהו חינוך שאינו בריא.
אני מקווה כי בעקבות השערורייה הזאת לא נצקצק על 'מחנך אחד חריג' ונמשיך הלאה כאילו הכול בסדר. אסור לנו לאפשר לסקנדל להסיח את דעתנו ולהשכיח מאתנו מה היה בלתי נסלח בהתנהגותו כמורה גם לו לא נגע באיש מעולם.
מורים כמוהו מסתייעים בתרבות חינוכית המוקירה דמויות מבריקות וכריזמטיות ומתגמלת אותן, הגם שלעתים קרובות הן בעייתיות מאוד ומותירות מאחוריהן שבילים חרוכים בין צללי הצלחותיהם.
כקהילה עלינו להיות מודעים לכך ולעמול רבות לשינוי. בתי הספר שלנו, מנהליהם ופרנסינו יכולים לחשוב – ולחשוב שוב – על מטרותינו החינוכיות ועל הדרכים הבריאות שיסייעו לתלמידינו להגיע אליהן. ואם יש אנשי צוות שהתנהגותם אינה מתיישבת עם מסקנותינו, זהו הזמן להציב את רווחת ילדינו במקום הראשון.
בואו נדבר על זה.
תרגום מאנגלית מאת: חנה פורטגנג
